<h1>פסקי ריא"ז — קידושין</h1>
<h2>דף כט.</h2>
עבד עברי נקנה בכסף ובשטר, וקונה עצמו בשש ויובל ובגירעון כסף, שמגרע פדיונו בתוך שש שנים לפי מה שעבד, ונותן לרבו את השאר ויוצא, יתירה עליו אמה העברייה שקונה את עצמה בסימני נערות, והנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. וכל אלה כשיוצאין מרבן חייב רבן להעניק להם, חוץ מהיוצא בגירעון כסף, שנ' [דברים ט"ו] וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו', יצא זה שאין שילוחו מעמך. וכן בזמן שהוא תחתיו אמרה תורה [שם] כי טוב לו עמך, עמך במאכל עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. ואין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, כמו שמבואר בערכים בפרק המקדיש [כ"ט ע"א]. ומשהתחילו לגלות עשרת השבטים בטל היובל, שנ' [ויקרא כ"ה] יובל היא לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה [שם ל"ב ע"ב].
